בתקופת שושלת שאנג הייתה לחקלאות התפתחות גדולה, וגם תעשיית החקלאות החקלאית יצרה קנה מידה מסוים. למרות שמספר בדי המשי של שושלת שאנג שהתגלו על ידי הארכיאולוגיה מוגבל, הופיעו בדי משי אקארד, מה שמראה שטכנולוגיית האריגה באותה תקופה הגיעה לרמה ניכרת.
בתקופת שושלת ג'ואו המערבית, השליטים כבר ארגנו וניהלו בקפדנות את הייצור התעשייתי, וטכנולוגיית ייצור המשי השתפרה לעומת שושלת שאנג.
תקופת האביב והסתיו ותקופת המדינות הלוחמות הייתה תקופה של מעבר מעבדות לפיאודליזם בהיסטוריה הסינית. כוחות הייצור והדפוסים החברתיים והכלכליים עברו שינויים אדירים. גם תעשיית החקלאות והמשי זכתה לתשומת לב, ופיתוח התות החקלאי הפך למדיניות לאומית חשובה לשגשוג המדינה והעם.
בתקופת המדינות הלוחמות, חקלאים ששילבו חקלאות ומלאכה הפכו ליחידות הייצור הבסיסיות של החברה, ומלאכת היד הפכה לחלק חשוב מהכלכלה החקלאית. ההתמחות בייצור המשי ברורה יותר, וחלק מהטכנולוגיות הועברו מדור לדור והגיעו לרמה גבוהה מאוד. ניתן לייצר משי כמעט בכל המקומות, וגם זני המשי נמצאים בשפע, המחולקים בעיקר לשלוש קטגוריות: משי, משי וברוקד. הופעת הברוקד היא אבן דרך חשובה בהיסטוריה של המשי הסיני. הוא משלב את הביצועים המצוינים של משי עם אמנות יפה. זה לא רק חומר לבוש אצילי, אלא גם יצירת אמנות. זה שיפר מאוד את הקונוטציה התרבותית ואת הערך ההיסטורי של מוצרי משי ויש לו השפעה מרחיקת לכת. בתקופה זו התפשט המשי הסיני גם להודו. ספרו של הפוליטיקאי והפילוסוף ההודי קודילייר"Political Affairs" מכיל את המילה cinapatta, שפירושה"צרור של משי סיני." בנוסף, ניתן לראות מדמויות רבות בסנסקריט שלעם ההודי הקדום הייתה הבנה הרבה יותר מדויקת של משי מאשר ליוונים ולרומאים. הם ידעו כי משי יורק על ידי תולעים, ומשי נמשך מפקעות.
