תעשיית המשי ספגה הפסדים כבדים במלחמה בתחילת שושלת צ'ינג. תקופת קאנגשי אימצה אמצעי עידוד, וייצור המשי התפתח במהירות, והוא התרכז עוד באזור אגם טאיהו ובדלתא של נהר הפנינה. בפרט, אזור ג'יאנגן הפך למרכז תעשיית המשי הלאומית מבחינת קנה מידה ורמה.
מערכת האריגה הממשלתית של שושלת צ'ינג ביטלה את מערכת האומנות של שושלת מינג, וחומרי הגלם נרכשו בעיקר. הסולם הכולל הצטמצם בהשוואה לשושלת מינג. החשובים שבהם היו לשכת האריגה של ג'יאנגנינג, לשכת האריגה של סוג'ואו ולשכת האריגה של האנגג'ואו, שנקראת ביחד"Jiangnan Three Weaving Bureau".", אחראי על אספקת כל מיני בדי משי הדרושים לבית המשפט והממשלה. היקף הייצור של תעשיית אריגת המשי הפרטית התרחב, וחלוקת העבודה המקצועית והאזורית הפכה ברורה יותר. קמו מספר עיירות מקצועיות משגשגות עם מגוון רחב של מוצרים ושוק מקומי משגשג. במונחים של סחר חוץ, האיסורים בים נאכפו בקפדנות, ההגבלות על סחר חוץ חוזקו והופעל מסחר בנמל אחד. עם זאת, יצוא המשי הגולמי של סין ליפן וייצוא המשי הגולמי ובדי המשי למדינות אירופה עדיין הגיע להיקף ניכר.
בשלהי שושלת צ'ינג, תעשיית המשי של סין' נקלעה למצב עצוב מאוד תחת המכה הכפולה של מסים כבדים והשלכה זרה.
